ארז אוזן

אמן ומורה לאמנות, חי בשנים האחרונות בקיבוץ מרחביה עם אשתו ושתי בנותיהם. עבודותיו עוסקות במציאות, הפיזית והמטפורית. לאורך השנים הוא מצייר בעיקר את עצמו ואת בנות משפחתו. אינספור דיוקנאות עצמיים המתארים סיטואציות כמעט מציאותיות, מרובדות נקודות מבט החוקרות נושאים הקשורים לגבריות, משפחה, מחויבות והשתרשות.

המושג "בין הזמנים" לקוח מעולם הישיבות. זהו הזמן שבין שתי תקופות למידה שבו הלומדים נמצאים בחופשה עם משפחותיהם. התערוכה החלה להתגבש במהלך שנת 2024, על רקע מציאות של מלחמה, ירי טילים ותחושת איום מתמשכת. היא מנכיחה את זמן הבין לבין, זמן שהוא כביכול שגרה, שבו נעשים ניסיונות לבסס את הנורמלי.

אוזן מתבונן ואז מצייר, בעיקר מהדמיון. דרך דימויים הוא נותן פרשנות למציאות ולהלך הרוח הנפשי שלו. בתערוכה ציורי שמן בפורמטים גדולים, לצד עבודות קטנות יותר בפסטל על נייר. הציור בשמן הוא ציור איטי, מרובד, חומרי. אוזן אומר שהשימוש בפסטלים מאפשר לו ליצור דימויים ריאליסטיים יותר ולצקת לדף את מחשבותיו בקלות, בתקופה שברירית וחסרת וודאות בה אנו נדרשים לשינויי מצב מהירים.

העבודות מתארות סצנות יומיומיות המתרחשות סביב הבית והקיבוץ – הגינה, המרחב הציבורי, הבריכה והסטודיו שלו, ובוחנות שוב ושוב את הרעיון של מרחב מוגן. הקיבוץ מוצג כמרחב סגור, מעין בועה המאפשרת המשכיות של שגרה, קהילה ומשפחה, גם כאשר המציאות בחוץ סוערת ומאיימת. הבריכה, שחוזרת שוב ושוב בעבודותיו כסמל לחופש ונינוחות, מכילה בתוכה גם את המעמקים, המתח והפחד, הרגע של לפני ואחרי. דמות צל אדם מאיים על הקרקעית, גוף נשען על המעקה כשפניו מרוחים בצבע אדום, ילדות משחקות בתוך בריכה בחצר בקרבת בית משחק שדלתו מפורקת, כולם מדגישים את המתח שבין השגרה התמימה כביכול, לבין ההמתנה והביזארי.

בתוך תקופה מורכבת, בה עולות שוב ושוב שאלות ביחס לעשייה האמנותית ונחיצותה, אוזן עומד איתן, עם חוש ההומור המרתק שלו, עם הציניות ועם המבט הבוחן. הוא מהדהד את המציאות האישית והכללית ומצליח לגעת ברגישות ובפשטות בנימי העצב החשופים שכולנו שותפים להם.

ניצה כהן מור