בָּיִת זֶה בֵּית

תרצה ולנטיין

אוצר פריד אבו שקרה

12.1 -24.2

פתיחה, יום שישי 12.1 בשעה 11:00

"הבית הוא גוף של דימויים המעניקים לאדם אשליות או סיבות לתחושת יציבות. אנחנו מדמיינים מחדש כל הזמן את ממשותו: לאפיין את כל הדימויים הללו פירושו יהיה לבטא את נשמת הבית ".  גסטון בשלאר, "הפואטיקה של החלל".

 בית הינו מקום בו פועם לב. לב של אדם או של חיה. הבית מכיל את הלב.  הקונכייה היא בית. שריון הצב הינו בית.  הדרך היא הבית לנווד. הגוף האנושי הוא בית, כל גוף חיה שפועם בה לב היא סוג של בית. משמע גופנו הוא בית לנו. יש בתים שניתן לצאת מהם, כמו הבית שלי: ויש בתים שלא ניתן לצאת מהם  כמו הקונכייה, כמו הדרך לחיים לאורכה.  הבית הגדול יותר, כדור הארץ, הוא בית שקשה יותר לצאת ממנו.

בית הוא מקום עם תחושת שייכות. זיכרונות הם משהו ששייך לנו, שאנו שייכים להם.  זיכרונות שאינם קשורים לשייכות – האם גם הם חלק מתחושת הבית? אולי משום שהזיכרונות הם שלנו.

יש לי כתם עגול, מושלם, על האצבע המורה ביד שמאל, ועוד אחד, בדיוק כזה, על הזרוע. וחוץ מאלה יש לי עוד המון כתמים על העור...   גם את הכתמים בבית אני מכירה הכרות קרובה.   אלה  כתמי חיים, או כתמי זמן.  לחלקם יש סיפור מעניין יותר או פחות על היווצרותם.  בין אם הכתם הוא על הקיר, על כיסוי המיטה, על השולחן או הכורסא - כל אחד מהם מעלה בי תחושות, רגשות, מי פחות מי יותר. הכתמים הללו הם ביטוי לחיי הרגש של הבית. הכתם הזה על המפה נמצא שם כבר 25 שנה, מאז בת-המצווה של מיה. הסיפור שהבית מספר, או המחשבות והגעגועים לבית, קשורים לכתמים המהווים אבני דרך במסע של זיכרונות. 

כשאני מהרהרת ומתבוננת בבית – הרי הוא יחידה אחת, אבל גם גוף גדול עם המון חלקים או מרכיבים, שחלקם משמעותיים יותר מאחרים. בהיותי מחוץ לביתי, אני יכולה לחשוב על ירידה במדרגות אל הבית, על פתיחת הדלת או רק על הידית של הדלת; על חדר מסוים, על ארוחה שאכלתי, על צנצנת ופרחים מסוימים בתוכה;  על פרט זה או אחר, על חוויה מסוימת שחוויתי, או שאחווה. באותו רגע אני יכולה לומר לעצמי, הבית זה המראה מהמרפסת, הבית הוא התחושה המסוימת בספרייה, הבית הוא ארוחת בוקר כזו ולא אחרת. והבית הוא גם תחושה של הכל - של נינוחות, של השלת מסכות, של השתייכות, של צלילים, של מה צפוי, של מה לא צפוי.    בבית שיש בי  כל פרט בשלם הוא שונה, חלק אחד אינו בהכרח מעיד על האחר או מהדהד אותו, למרות שהקירות ישרים, והדלתות דומות זו לזו, וכן החלונות, נראים דומה, ובכל בית יש רצפה וקירות ותקרה.

תרצה ולנטיין, ינואר 2024, קרית טבעון