חדוה שפרעם

"והיופי. אין דבר יותר מסתורי מהיופי.

זה כל כך עמוק.

קסם, נס, של פרטים רוקדים ללא תנועה.

אני אוהבת את סימן השאלה המרחף על פני תהום החיים. כל עוד אני מאפשרת לו להישאר הכל מלא הפתעה, חיות וחופש." חדוה שפרעם

חדוה שפרעם, אמנית מולטידיסיפלינרית המגיעה מצילום. אור, צל, חושך והיחסים ביניהם ריתקו ומרתקים אותה עד היום. מזה זמן, ששפרעם פתחה ערוץ נוסף של יצירה וחומר. את אותם רעיונות הנוגעים בחושך, אור וצל, החומריים והנפשיים, היא חוקרת ומגלה תוך שימוש בחומר קרמי המשולב לעיתים בחומרים נוספים.

הזמן עבורה הוא מרחב לשיטוט. מרחב אלסטי המושפע מרגשות ומחשבות של אלה הנעים בתוכו, תוך כדי שהוא משפיע עליהם.ן. בתערוכה זו, מנסה שפרעם לתאר את תנועת הזמן דרך חומר. זמן של התכלות, של נסיגה. המוות הקטן שקיים בכל רגע. העבודות בתערוכה נוצרו בין השנים 2023-2026. השבעה באוקטובר הווה טריגר ליצירת סדרות אלה. יצירתן הייתה דרך להתמודד עם הכאב והפחד בלי לוותר על נוכחות.

מכלי האפר, אובייקטים מחוספסים, בעלי פאות ומכסה, אפרפרים שחורים, היו הראשונים שנבטו. בהתבוננות מעמיקה בהם ניתן לגלות גוונים וטקסטורות של עולמות שלמים. כך החושך עבור שפרעם מלא גוונים, טקסטורות. בשבילה, מכלי האפר הם מקום לשים בתוכו את הדברים שלא רוצים להחזיק בתוך התודעה מבלי לאבד אותם. הדברים שקשה מדי לשאת. מקום שיאסוף לתוכו את כל מה שהיא לא יכולה לגעת בו.

יפן, אומרת שפרעם, היא הבית הרוחני והנפשי שלה. לאורך שנים פגשה אמנים יפנים שונים וגילתה את החיבור העמוק שלה לאסתטיקה ולפילוסופיה היפנית המכילה בתוכה את הוובי סבי העוסקת ביופי שבארעיות וחוסר השלמות. בכפר קטן למרגלות האלפים היפנים היא שוטטה בין בתים שננטשו ע"י דייריהם ואספה חלקיקי חיים - כלי עבודה, חתיכות של קירות, מסמרים, צירים. שיטוטים אלה חוזרים על עצמם בישראל, בעיקר בגליל, בשנתיים האחרונות. היא מבקרת בבתים שנשרפו ואוספת חלקים חומריים שעברו שינוי והתלכדות מחדש. אליהם היא מוסיפה את טביעת ידה.

שפרעם מבקשת לרחף בין הכלים שהיא יוצרת, לצלול לאינטימיות הנחבאת בהם דרך החושך הנוצר בתוכם, לזהות את האור הבוקע מתוך המרחב של העוטף של הריק. היא מוצאת את החופש שלה, את היופי על הגבול שבין החושך לאין. היא מעזה לשתף אותנו ברגעים של הפצוע, הפגוע, הלא שלם ומזמינה אותנו להקשיב לשיר העדין של החיים הנובע מתוכם.

ניצה כהן מור