ראשית

בראשית לא היה דבר - רק כאוס, וחושך על פני תהום. האמנם? האם קיימת נקודת ראשית על ציר הזמן? האם היא חד פעמית או שניתן לחזור אליה? האם אנחנו חוזרים אליה שוב ושוב כספירלה? מרגע שנוצרה הראשית נוצר עימה הזמן. נוצרו הלפני והאחרי. נוצר האני והאני האחר. נוצר ההווה הקשור לעבר ולעתיד.

במסע ההיריון, הלידה, החיים וכל הבא אחר כך, יש געגוע לשני הכיוונים שעל ציר הזמן. בתנועתנו אנו נושאים זיכרונות והתחדשות - כל זיכרון הוא עבר משתנה וכל התחדשות היא יצירה של בסיס ועוגן נוסף. העבר הוא חלק פעיל מההווה, העתיד הוא מבט אל עבר הבלתי צפוי. העבודות בתערוכה זו, נותנות מקום לרגעים של הראשית, התוך כדי ולעיתים גם האחרי. רגע לפני ההיריון, הרגע שבו ניצוץ של רוח הופך לחומר, התרחבות, התחלה. הרהור, הריון, לידה, כולם חוברים יחדיו. כמו מעגל בתוך מעגל, כמו ספירלה, כמו פרקטל שבו כל נקודה, כל שלב, מכיל בתוכו את השלבים כולם. האם רגעים אלה צמחו מהאין או מהיש? האם מהחושך או מהאור? המעברים ביניהם לרב אינו חד משמעיים. הם נעים ברכות מזמן לזמן, בתנועה עגולה נינוחה ומחפשת, ומתנקזים לתוך החלל הבודק, השואל, המשתף

תרצה פוסקלינסקי שחורי וניצה כהן מור

אלון גיל, אשתר בת האדמה, יוס רבן-דה יונג, ליאת גלעד, מיכל בלייר, מירב גנילוין, מירב פיקרסקי, מעיין קארידי, שי אל נירן יהלום, שעיה הלפרין, תרצה ולנטיין