רסיסי זמן
רסיסי זמן // סאלי בר
אוצרת: ניצה כהן מור
בשנות העשרים של המאה העשרים התפתחה בעולם תנועה פוליטית, תרבותית אמנותית בשם סוריאליזם. בעקבות זוועות מלחמת העולם הראשונה והאכזבה מהרציונל האנושי ולצד מחקר הנפש והתת מודע של פרויד, קראו הסוריאליסטים ליצירה וחשיבה שבאה מחוץ להיגיון, מן התת מודע, מעולם החלום, מהנפש. אמניות סוריאליסטיות כגון לאונורה קרינגטון ורמדיוס וארו הושפעו מתרבויות פגניות קדם רציונליות ביצירותיהן וחואן מירו, אנדרה מסון ועוד, שיכללו את האוטומטיזם הסוריאליסטי שבו מאפשרת האמנית זרימה חופשית של התת מודע ביצירתה. בנוסף, הביאו אמנים סוריאליסטים לעולם טכניקות יצירה חדשות ביניהן קולאז' ואסמבלאז'.
שורשיה של סאלי בר באפריקה. היא נולדה וגדלה בזימבבווה להורים יהודים ציוניים שהוריהם היגרו מאירופה והקסם של היבשת והתרבות המקומית אפפה אותה. בעקבות תאונה דרכים קשה שאמא עברה כשהייתה בת שנתיים גודלה בר בעיקר ע"י אומנות אפריקאיות והשפעתן ניכרת עד היום ביצירתה. מאז ומתמיד היא חיה בתחושה שהציור והיצירה נובעים מתוכה, והיו עבורה מקום מפלט אך גם ביטוי לעושר של החיים. היא למדה אמנות בדרום אפריקה ובגיל 23 היגרה לישראל.
תערוכה זו היא מפה של נפשה של אישה, של בר. ללא תיווך של ההיגיון, ומהדהד את פעולות הסוריאליסטים. אילו ציורים קולאז'יים מופשטים הפותחים צוהר למתחולל בתוכה. עבודתה האינטואיטיבית מזכירה רצף מחשבה אליה היא יכולה לחזור מעת לעת. היא עובדת על מספר עבודות במקביל ולאורך שבועות. ראשית היא מורחת את הבד בצבע, בד"כ צהוב כמו מניחה אור בבסיס הציור. משם היא ממשיכה לכתום או ורוד ואז הולכת לכחול. קודם הצבעים החמים שמזכירים את ליבת כדור הארץ, ומשם לשכבות החיצוניות המשתנות בהתאם להלך נפשה. שכבות הצבעים מונחות כאשר השכבה שלפניהם עדיין רטובה, הצבעים מטפטפים ומקבלים חיים משל עצמם. לבסוף, מוסיפה סאלי את השחור, כמחפשת את החלל, הבית שאפשר להיכנס לתוכו, המסגרת. כשנוצר אותו בית היא ממלאת את החללים בפיסות של זיכרון, מהעבר הרחוק והקרוב, פיסות של ציורים ישנים שלה. היא מחפשת סדר, סדר שהוא מיוחד ואישי לה. היא אוספת את פיסות הזיכרון, רסיסי הזמן, ומוצאת להם את המקום הבטוח לשבת בתוכו.
אצל בר הרגעים כולם מתקיימים במקביל בתוך הזמן, ואינם תלויים בתנועה הלינארית שלו. היא מפגישה אותם והופכת כל רגע לקיים בעבר ובהווה. כאדונית של הזמן הנפשי היא נותנת מקום למקצב הנפש שלה, שאינו מתקיים בנפרדות. היא מייצרת תמונות נפש, נפשה שלה, שמזהות את הקצב הפנימי, התנועה שהולכת וחוזרת, המורכבות של הקיום שלה. אותה ילדה שחיה לצד המכרות של אביה בזימבבווה הרחוקה לצד האישה שהיא היום, נוכחות באותה מידה של בהירות, ומבקשות את מקומן במקביל.
בתערוכה זו מזמינה אותנו בר, בימים בהם המציאות מורכבת ומאתגרת, להביט בחזרה בתוכנו ולהתבונן בנפשנו, בקולות הפנימיים שלנו שהם מעבר לשכל ומתוך כך לברוא מחדש גם את העולם שמחוץ לנו.
פתיחה: יום שישי 31.7.26 , בשעה 11:00
נעילה: יום שבת 17.10.26
גלריית תמונות
הצבה
פתיחה
